כשנכנסתי להריון עשיתי תכנונים.
תכננתי איך הבית יראה, איזה בגדים ומוצרים אני צריכה לקנות, מתי אחזור לעבודה ואיך התינוקת תשתלב בחיים שלנו.
חשבתי שזה בטח לא כזה קשה כי אני ארגיל אותה לשעות שינה מסויימות וב19:00 בערב נסיים את היום ויהיה לי ולבעלי זמן, קניתי גם בקבוקים ומוצצים כדי שאוכל לחזור לעבודה מהר והיא תתרגל שזה לא רק ציצי.
תכננתי שבעלי יקום גם בלילות ואז אני אצליח לישון, תכננתי להתאושש מהר מהלידה ולחזור לעצמי .
אז תכננתי.
ובפועל ?
בפועל מצאתי את עצמי מניקה הנקה בלעדית תינוקת שלא מוכנה לגעת בבקבוק ואוי ואבוי לי אם זה גם ההוא שגר איתנו שמנסה לתת לה.
בפועל מצאתי את עצמי מרדימה על הידיים, בכדור פיזיו, על הציצי, במנשא, תיכף עומדת על רגל אחת וקופצת העיקר שהיא סוף סוף תרדם😬😫 וגם פה קיבלתי נזיפה אם ההוא ניסה להרדים כי אמנם הוא חמוד אבל הוא לא אמא.
בפועל גם אם היא נרדמה ב 19:00 ( נגיד) גם אני נרדמתי איתה ולא פגשתי את בעלי בסלון.
בפועל חופשת הלידה הקצרה התארכה לחצי שנה והיא בכלל נשארה בבית עד גיל שנתיים ! ( לפני ההריון זה היה נשמע לי כמו בדיחה ).
אני מבינה אותך כל כך, האמא שנכנסת אלי לקליניקה עייפה, כאובה לפעמים בודדה כי זה לא קל אבל זה בדיוק העניין עם ההורות !
אנחנו לא יודעות איך ומה הילד שלנו ירצה.
אנחנו לא יודעות איך נגיב .
אנחנו צריכות ללמוד כל פעם מחדש.
אבל אני רוצה לספר לך משהו קטן על הילד שלך שנכנס איתך אלי לקליניקה .
הוא לא עושה לך דווקא.
הוא לא בכיין.
הוא לא ילד קשה .
הוא לא מניפולטור.
הוא לא מפונק /עצלן.
הוא ילד .
עם צרכים שונים ממך שצריך שתלמדי אותו על העולם אבל גם תקבלי אותו. ככה כמו שהוא.
אם קשה לך אמא טפלי בעצמך .
כשאת תרגישי טוב שניכם תרוויחו.
